מודל הנסיעה בזמן בעבודה זו השתמשתי בשיר שכתבתי סביב מות אמי. עיצבתי דמות פנטסטית אך פרקטית, מצוידת בסרבל עבודה ובידיים מוכספות. עבור כל אחד מבתי השיר בחרתי את אחד הצופים והתיישבתי לידו. מסרתי לו את המילים ובו בזמן הנחתי בידו מדבקות כסופות שהסרתי מידיי. מבלי שתכננתי זאת מראש, הפעולה חילקה את הקהל לצופים ולמשתתפים. בסיום הטקסט ביצעתי פגישה עם עצמי, או עם אמי, כשכיסיתי את פני, את העיניים, האף והפה. לצפייה בוידאו

Time Traveller For this performance I used a poem I wrote around the death of my mother. I created a fantastic yet practical character, equipped with a worker's overall and silver hands. For each verse of the poem I chose one member of the audience and sat beside him or her. I gave this person the words while simultaneously placing in his/hers hands silvery stickers that I was removing from my own hands.I had not anticipated the effect that this act would have on the audience, but soon enough the audience was divided between spectators and participants. When the text was read through, I preformed an encounter with myself, or my mother, by covering my face, my eyes, nose, and mouth. View video

העבודה הוצגה בבמת מיצג, תל אביב, 2006 (אוצר: ירון דוד); ובתערוכה "ללא כותרת", בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת חיפה, 2006 (אוצרת: רותי דירקטור)